קורונה יקרה שלום רב

היי קורונה, אנחנו לא מכירות, קוראים לי רוני ונכון להיום, אני מעצבת אופנה לנשים במידות גדולות. את בטח לא יודעת, אבל סבתא שלי תמיד רצתה שאהיה רופאה (וזה לפני שזה היה מקצוע חיוני). היו לי ציונים ממש טובים, הייתי תלמידה מצטיינת וכל הדלתות היו פתוחות בפניי... אבל אני, אני הלכתי ללמוד תקשורת וקולנוע. בגרמנית היא קראה לזה: ״לופט גשפט״, עסקים באוויר (אבל גרמנית את יודעת, גם לשם הגעת)...

ואם הגזרה המרה של לימודי הקולנוע שלי לא הייתה מספקת, כשסיימתי את התואר שלי בקולנוע, גם בהצטיינות ראוי לציין, עברתי הלאה לעולם האופנה שהוא מבחינת סבתא שלי עוד פחות חיוני מקולנוע. ונחשי מה? גם את זה אני עושה בהצטיינות. בהתחלה הפקתי אירועי אופנה, אחר כך הקמתי מיזם אופנה בתחום האון-ליין, אתר אופנה מהראשונים בארץ, מכרתי אותו... והיום? היום אני בעלים של קווין סייז מותג אופנה למידות גדולות אותו הקמתי בעשר אצבעות, למדתי על בשרי, אני מייצרת כחול לבן בתנאי עבודה הוגנים והומונים ואני לא רוצה שתחשבי שאני שוויצרית, אבל גם זה מרגיש מצויין! למה? כי אני אוהבת את מה שאני עושה. ואני עושה את זה מכל הלב שלי.

אני אוהבת את הלקוחות שלי יותר משאת אוהבת משטחי מתכת! אני מסורה לעבודה שלי. אני אחת עם האג׳נדה שלי שנשים שוות וראויות בכל המידות. אני נכונה לעבוד קשה כדי להצליח. אני לא נרדמת בלילות מהתרגשות לפני שקולקציה עולה. אני נחושה לעשות שינוי באיך שנשים מרגישות באמצעות הבגדים שלי. אני נלחמת לחיות בעולם בו מחמאות מפוזרות באוויר עם חיוכים. אני טורפת הזדמנויות. אני רעבה להצלחה. ואת גברת, את לא תעצרי אותי.

הימים האחרונים נראים כמו פרק ארוך בסדרת מדע בדיוני ופתאום כולנו רוצים להיות שחקני משנה בסרט שאת מלהקת... אף אחד לא רוצה להיות גיבור, אף אחד לא רוצה להציל את העולם, כולם רק מחכים שיבוא השחקן הראשי והכתובית THE END תעלה...

והאמת היא שאין לדעת לכמה זמן הגעת, מה שבטוח דפקת לך אחלה טיול מסביב לעולם ובתור אחת שאוהבת לטייל, אני מבינה אותך... במיוחד עכשיו כשהאנושות ממש משתדלת להיות טובה יותר. יצירתית יותר. נדיבה יותר. חכמה יותר. אני למשל מוצאת את עצמי אופה עוגיות ומבשלת לאהוביי, מכינה אוכל למשפחות נזקקות, תורמת כסף לזקנים, תורמת בגדים לנזקקות, נותנת ייעוץ עסקי לקולוגת ומפנקת את הלקוחות שלי בהנחות מטורפות באתר.

אני, את השיעור שלי בחוסר וודאות, ברעידות אדמה, בקלפים שנטרפים, באימפריות שמתמוטטות, בחיים שנחרבים עברתי כבר פעמיים בחיי. פעם אחת כילדה ופעם אחת כאישה. ואם יש משהו שלמדתי זה שהגרסה החדשה שלי תמיד הרבה יותר טובה מהקודמת... אז בואי. בואי נראה אותך. בואי נראה כמה טובה יותר את הולכת להפוך אותי. עד כה אני רצה מהר יותר. מבשלת טעים יותר. עושה ׳כלב מביט מטה׳ מדוייק יותר. מייצרת קולקציות מהר יותר. ועפה גבוה יותר... את הולכת להיות האקסית הכי טובה שהייתה לי בחיים גברת קורונה. תזכרי מה אני אומרת לך...