שמנה ומסכנה? ממש לא!
להיות אישה שמנה בחברה שלנו זה פשוט לא בסדר. הרופאים (אולי) יגידו לך שאת חולה. המשפחה (אולי) תגיד לך שאת צריכה דיאטה. בעבודה (אולי) יגידו לך שאת לא מתאימה לתפקיד. החברות (אולי) יגידו שבגלל זה את לבד. בעלך (אולי) יגיד לך שלפני החתונה נראית יותר טוב... ואת? את סופגת הכל, הרי גם ככה הם חושבים שיש לך בטן רכה.... כמה אגרופים בבטן לא יהרגו אותך...
ואחרי שאת מסיימת להפגע מכולם, את אוהבת את עצמך קצת פחות. את מאמינה להם קצת יותר. ואת בעיקר מוותרת על עצמך. מוותרת על האישה שחשבת שאת. החזקה הזו ששום דבר לא נוגע בה, ששלמה עם מי שהיא. שטוב לה ככה. את לא אומרת להם שהם מכאיבים לך. שהם טועים. שלא שאלת לדעתם. שלא ביקשת עצות. ואת שונאת את עצמך על זה. ששתקת. שדעכת. שנעלמת.
ואת נהיית מסכנה. קורבן. השמנה. החולה. הרווקה. הבודדה. זו שאין לה כלום. ואז הם מרחמים עלייך. בלי לדעת שזה בעצם הפיצוי שאת דורשת מהם. זה מעגל מיותר של כאב, אשמה, עצב, קורבנות ופיצוי. ואת בכלל לא צריכה את זה . את יכולה בלי זה. את לא חייבת להרגיש כאב או סבל או עלבון כדי לקבל אהבה ומקום. אפשר להרגיש את זה בלי לעבור את הדרך הזו...
אני אומרת את זה כי אני יודעת. כי הייתי שם ולפעמים אני עדיין נוסעת לבקר במחוזות הקורבנות. יש שם רווח. יש שם אהבה. תמיכה. חום. אבל צריך לייצר הרבה כאב כדי לקבל אותם. ואפשר גם בלי.
עצה שלי? אל תחפשי אשמים. אל תפלי לבורות. אם מעליבים אותך, תעירי. אם מקטינים אותך, תגדלי. אם מעירים לך, תעירי חזרה. במקום להיות מסכנה, תהיי חזקה. יכולה. גיבורה. מסוגלת. במקום לשכב על הספה ולבכות, צאי לנשום אוויר, במקום להתקע מול סרט בנטפליקס, תתחילי לחיות את הסרט של החיים שלך, במקום להקשיב למה אומרים אחרים, תקשיבי לעצמך. זו הזדמנות לצאת לחופשי. לפרוץ גבולות. לפגוש את עצמך. להכיר את מי שאת יכולה להיות במקסימום שלך. וזה לא קשור למידה או למשקל. זה קשור להחלטה שלך. את לא מסכנה. את מלכה.